לעם הארץ הזקנה היא חורף, לתלמיד חכם – קציר.
אתחיל בחדשות הטובות מאוד: זוגות מבוגרים מדווחים על אושר ושביעות רצון זוגית באחוז גבוה יותר מאשר בתקופות חיים אחרות. הכיצד ? ובכן, הפשט הוא, שזוגות שלא היו מאושרים כבר נפרדו והתגרשו, כך שאלה שעדיין יחד הם אלו המאושרים. אך ישנו גם הדרש: לשביעות הרצון תורמים בגרות ובשלות, מודעות עצמית והיכרות זוגית טובה ועמוקה יותר, היכולת להתאים את הציפיות למציאות, כמו גם התלות ההדדית שנוצרת בשנים המאוחרות בין בני הזוג, המביאה להתמתנות, ליותר נתינה ואינטימיות ומעשירה את הקשר.
תרחישי זוגיות אופייניים לגיל המבוגר
באיזו מין זוגיות אנו יכולים למצוא את עצמנו בגילים המבוגרים ?
במהלך החיים בני הזוג עוברים שלבים שונים: החל מיצירת מעגל אינטימי וקטן בתחילת הדרך המשותפת, כאשר שניהם לבדם, דרך הרחבת המעגל כדי לכלול בו את הילדים הנולדים, גדלים ומתבגרים בו, ועד להימצאם לבד ביחד בשנית, כשהילדים עוזבים את הבית. משלב זה, ההמשך יכול להתבטא בוריאציות שונות:
ישנם זוגות שידעו לפתח ולשמר את הזוגיות לאורך השנים, ועתה יוכלו ליהנות שוב מפרטיות, מקרבה ומקשר חזק, בהיותם משוחררים יותר מתפקידים אחרים. זוגות אלה נהנים על פי רוב גם מיתרונות בריאותיים ופסיכולוגיים יחסית לבני גילם, שלא שפר עליהם מזלם בזוגיות.
ישנם זוגות אצלם הקשר הזוגי נדחק הצידה במשך השנים תחת עומס החיים והמטלות הרבות שבהורות התובענית, ההתמודדות עם פרנסה וקיום, ההתפתחות האישית, טיפוח הקריירה, ועוד. זוגיותם קפאה, לא הופעלה שנים רבות. גם המיניות החלידה ונעשתה טכנית ואולי מנוכרת, או בכלל נעלמה מנוף היחסים. כשבני זוג כאלה נשארים שוב לבדם, הם חשים חוסר נוחות, ריחוק ותסכול. כאן המקום להזכיר את הבדיחה, לפיה הגבר מביט באשתו, מאמץ את זכרונו, ואומר: 'אני זוכר שפעם רדפתי אחריה, אך אני כבר לא זוכר למה…' עם זאת, בני הזוג לא הפכו בהכרח אויבים זה לזו, ולא בהכרח נותרו משקעים קשים. הם, פשוט, יצטרכו ללמוד מחדש להיות בעל ואישה, להיות חברים, להביע רגשות ולשתף זה את זו בחוויות משמעותיות ואף באירועים הקטנים והשוטפים של החיים. הם יכולים ללמוד שוב איך לדבר זה עם זו על תוכניות וצרכים ואיך לקבל תמיכה ועזרה האחד מהשני. סיכוי לגמרי לא רע שזוגות כאלה יגיעו שוב לקשר מלא ומספק.
יהיו גם זוגות (מעטים), שבשלבים מתקדמים בחייהם, מיד אחרי עזיבת הילדים או אפילו שנים לאחר מכן, יחליטו לפרק את המעגל הזוגי ולהיפרד. לא רק שאינם יכולים להתקרב שוב, אלא שהשנים המשותפות יצרו משקעים כבדים שאינם מאפשרים להם להמשיך לחיות ביחד.
יש גם זוגות רבים בגיל המבוגר שהם זוגות של פרק ב' ואולי אפילו פרק ג', שחברו יחד בהמשך חייהם אם מתוך חשש להישאר לבד, או מתוך אהבה ורצון לקשר.
האתגרים שבזוגיות המאוחרת
בגיל המבוגר נותרים האנשים 'נטו' עם אישיותם. מרבית ההגדרות העצמיות ששימשו ציר לחייהם כבר אינן רלבנטיות. לדוגמה: 'אני מהנדס', 'אני אם לשלושה', 'אני איש צבא הקבע', 'אני כימאית', או 'פתחתי וסגרתי עסקים'.
הילדים כבר חיים את חייהם, את העבודה מחליפה יציאה לגמלאות, מתפתחות בעיות בריאות ו/או האטה בכישורים פיסיים ומנטלים, מופיעות חרדות – מפני המוות, מפני חוסר האונים, חוסר המשמעות, מפני תלות באחרים, אבדן תפקוד, ועוד ועוד.
בני הזוג נמצאים יחד שעות רבות, עם פחות עיסוקים ופחות אנשים בבית ששימשו בעבר ל"דילול" היחסים. ה"דבקים למילוי" שמילאו הילדים, העבודה, החברים והבילויים – מתמעטים ומשנים מיקום. בני הזוג נשארים לבד ביחד. זה עם זו. עליהם למצוא דרכים להסתגל למציאות החדשה ולמצוא איזון חדש בחייהם. זוהי משימה אדירה, שקל יותר לעשותה בתוך השותפות המוכרת.
ולאן מובילים אתגרים אלו ?
לנסיגה מדפוסי החיים הישנים, שכבר אינם רלבנטיים, ולשינויים: ליצירת השלמה של בגרות, לגיבוש היכרות עמוקה, השלמה וגם קבלה הדדית, להבנה למה ריאלי לצפות מהחיים ומבן הזוג. הזוגיות בגיל המבוגר היא חלון של הזדמנות נוספת ל"אנחנו" מחודש, עם תלות והשלמה הדדיים: הניגודים בין בני הזוג מתגמדים וה"ביחד" תופס מקום מלא ומיוחד.