על מקובלות חברתית בקרב ילדים
אם ילד חוזר מבית ספר עצוב ומתלונן שאף אחד לא רוצה לשחק איתו, אם הוא מסוגר בבית, אינו יוצר קשר עם חברים וחברים לא יוצרים קשר איתו, אם ילדכם נדחה כאשר הוא ניגש לילדים ומבקש מהם דבר מה, או אם המורה מספרת שהילד יושב ומסתובב לבד כל הזמן וילדים נמנעים מקרבתו – כנראה שיש לילדכם בעיה חברתית.
חברים הם צורך בסיסי וחיוני עבור ילדים. מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם, ולכן ילד לא מקובל סובל ונפגע קשות בדימוי העצמי. בטווח הקצר עלולה להיגרם פגיעה במציאות החיים הקרובה לילד, כמו ירידה בלימודים, איבוד עניין בדברים בהם התעניין קודם, אבדן שמחת החיים ויכולת ההנאה. בטווח הארוך, חווית דחייה חברתית בילדות יכולה להשאיר משקעים ביחסים הבין-אישיים בבגרות.
מצוקת ההורים
פעמים רבות אני פוגשת בהורים שמאוד קשה להם להתמודד עם הקשיים החברתיים של ילדיהם. וזאת למה? ראשית, אולי הדבר נובע מכך שבחברה בישראל, יותר מאשר בחברות מערביות אחרות, המקובלות החברתית והצורך והיכולת להיות ביחד נתפסים כערך מרכזי וחשוב. שנית, הורים נוטים מיד לנכס לעצמם כל כישלון של הילד: אם אין לו חברים – היכן טעינו ? שלישית, לפעמים קשיי הילד מעוררים מחדש, ובעצמה רבה, חוויות של קשיים חברתיים שההורים חוו בעברם. הזיכרונות מהעבר מציפים רגשית את ההורה, ומשקפים את קשייה של האם ולאו דווקא את קשיי הילד. ולפעמים, הסיבה פשוטה הרבה יותר: חסר להורים ידע בסיסי לגבי מיומנויות חברתיות בגילים שונים, ולגבי האופנים בהן ילדים רוכשים מיומנויות חברתיות.
מנין נובעים קשיים חברתיים של ילדים?
ישנם גורמים הנעוצים בילד, כמו שוני מסוים במראהו, במבטא שלו, בארץ מוצאו או במצב משפחתי בלתי שיגרתי. פרט לכך, קשורים קשיים חברתיים בעוצמת הצורך החברתי של הילד. יש ילד שמאוד מאוד זקוק לחברים, ויש ילד שהצורך שלו מתון או מתון מאוד. מובן שבעלי הצורך החברתי החזק – דבר הניכר כבר מילדות מוקדמת – יהיו מתוסכלים יותר במצב של קושי חברתי. גורם נוסף הנעוץ בילד הוא חוסר ביכולות חברתיות בסיסיות. למשל: הוא רוצה קשר עם ילדים אחרים, אך אינו יודע איך ליזום אותו או איך להשתלב, והוא מתנהג בצורה שמתפרשת כתוקפנית, או אדישה, או דביקה. אינטליגנציה רגשית נמוכה המתבטאת, בין השאר, ביכולת נמוכה לזהות את רגשות הזולת, יכולת נמוכה לווסת רגשות, קושי לחוות הפסד – עוד תוסיף על הקשיים.
ישנם גם גורמים הנעוצים במשפחה, כגון – לחץ חזק מידי, שעלול להכשיל את הילד, לגרום לו לפתח התנגדות ובכלל לחוות קשר חברתי כעניין 'כבד'. דוגמא אישית שלילית של הורים יכולה, כמובן, להשפיע מאוד: הילד צופה ולומד איזה מקום יש לחברים בחיי הוריו, האם הם יוזמים קשרים, מה הם עושים כשהם נפגעים מחבר, ועוד. לפעמים הורים החוששים שהילד ממש לא יסתדר בלעדיהם משדרים לו חוסר ביטחון, שהוא מפנים כתכונה של עצמו.
וישנם גם גורמים הנעוצים בסביבה החינוכית: כיתה תחרותית ולא מגובשת עם מורה הישגית ונוקשה עלולים לדרדר מאוד את מצבו החברתי של הילד הדחוי, בעוד שאקלים כיתתי תומך ומקבל יכול לשפר את הרגשתו.
איך הורים יכולים לסייע בהתמודדות החברתית?
ראשית, לא להתעלם מהבעיה. עמדה של 'זה זמני', 'זה יעבור', 'הוא ילד רגיש מידי' או 'גם אני הייתי כזה'- לא תעזור, כי בעיות חברתיות קלות עלולות להתפתח לבעיות קשות. הכרת ההורה שיש בכלל בעיה, מעבירה מסר לילד שיש פתח של תקווה לשינוי.
שנית, לא ללחוץ בשום צורה ואופן. לא להכריח, לא לתחקר. כן לעודד, להקשיב למצוקה.
שלישית, ליצור מצבים חברתיים הנוחים לילד. למשל: לדאוג לקיים יחסים חברתיים בזוג ולא בשלישיה כי זה מקל את האינטראקציה החברתית. לצרף ילד נוסף לטיול או פיקניק משפחתי, לעזור לארגן מסיבת פיז'מה קטנה בבית, ועוד.
רביעית, להיעזר בגורמים אחרים. לבקש, למשל עזרתם של הורים אחרים, או עזרת המורה, היכולה ליצור מצב שיעודד ילדים לתפוס את הילד המתקשה חברתית בצורה חיובית.
ולבסוף, ללמד את הילד מיומנויות חברתיות. למשל: איך להזמין חבר, איך להגיב כשתוקפים אותך, איך לתת מחמאה, איך להתפשר, איך לא להרתיע ילדים אחרים על ידי התנהגויות 'דביקות' מידי (כמו מתנות מוגזמות, נדנוד להיפגש, וכיב'). אפשר ללמד גם איך לבטא רגשות של שמחה, של אכזבה, ורגשות אחרים, וללמד להפעיל שליטה עצמית טובה יותר.
ככלל, בעיות חברתיות אינן מן הבעיות הקלות לפיתרון, בלשון המעטה, וככל שהילד הולך ומתבגר, כן יש להורים פחות ופחות יכולת לגרום לשינוי חיובי. ישנם גם ילדים רבים אשר קשייהם החברתיים מורכבים הרבה יותר מהמובא בכתבה זו, ונובעים משונות נוירולוגית , כמו הפרעות קשב וריכוז, קשיי שפה, הפרעות בהבנה חברתית, וליקויים בתקשורת לא מילולית. בכל מקרה של מצוקה חברתית, טוב יעשו הורים אם יפנו בזמן לקבלת עזרה מקצועית.