הורים, האם אתם מוכנים לכיתה א'?

ממה הורים חוששים לקראת כניסת ילדם לכיתה א', ואיך יצליחו לתמוך בילדם העושה את המעבר החשוב הזה?

ילדיכם כבר בודאי הוכנו היטב לקראת בית-הספר. כל חייהם, בעצם, אך בעיקר בשנת הגן האחרונה הקנו להם מיומנויות שכליות, מוטוריות חברתיות ורגשיות. לימדו אותם להבין ולזכור חומר חדש, להשתמש בעיפרון, לקבל עליהם חוקים חברתיים, להתמודד עם תסכולים ולדחות סיפוקים. אך מה איתכם, הורים?
המעבר אינו רק של הילד, גם אתם, אולי, קצת בלחץ וחרדה ועלולים להעביר רגשות אלה לילדיכם. אוירה משפחתית לחוצה עלולה לפגוע במוכנות הרגשית של הילד לביה"ס, אם מבחינת הדימוי העצמי שלו, אם בתחושת המסוגלות שלו ואם במוטיבציה להשקיע וללמוד. יתכן שילדכם זה אינו הראשון הנכנס לביה"ס, ואולי כבר צברתם חוויות לא נעימות בעבר, דבר ההופך את כניסת ילדכם לכיתה א' לטעון רגשית אף יותר.

ממה חוששים הורים ?

מכל כך הרבה דברים.
'הוא בכלל לא יודע להתארגן, הוא כל כך איטי', 'לא יהיו שם ילדים שהוא מכיר מהגן', 'איך לא ילך לאיבוד?' החרדה הבסיסית ביותר היא שהילד יפגע, פיסית או רגשית, שילך לאיבוד מבחינת אישיותו וייחודיותו במוסד הגדול והמנוכר, ושאתם לא תוכלו לסייע לו בדברים כמו למצוא את הכיתה, את השירותים, לשמוע את הצלצול, לחדול מהמשחק, ועוד.

חשש לא פחות קטן הוא החשש מכישלון: 'הוא כזה מפונק, בוכה מכל דבר קטן, אני לא מאמינה שיוכל להסתדר'. הורים חוששים מחוסר הצלחה לימודית של ילדם, במיוחד על רקע קודם של קשיים במסגרת הגן, או על רקע תסכולי הלמידה שלהם עצמם בעבר. עם כניסת הילד לבית הספר הורים בעצם נחשפים לשיפוטה של החברה, כלומר, חשים כאילו מצופה מהם להציג לראווה מה הילד כבר מסוגל היום, מה הקנו לו עד כה. החשש מכישלון של הילד הוא גם החשש מכישלון של ההורים. הורים עלולים אז להפעיל לחץ מוגזם להישגים, הילד ירצה מאוד וינסה לעמוד בציפיות, אך יהיה רווי מתח וחרדה ועלול לפתח שאיפה לשלמות. וכידוע, שאיפה לשלמות היא מכשלה רצינית, הגורמת בדרך-כלל לתוצאה הפוכה מזו שאליה התכוונו.

עוד חשש הוא מהנטל שבית הספר מעמיס על המשפחה: הקימה בבוקר, הכנת השיעורים, שעת השינה בערב, העמידה בהתחייבויות, התארגנות חדשה לפני היציאה לעבודה, אולי צורך בהסעות, ועוד. העומס הזה בהחלט עלול להעיב על היחסים הטובים ששררו עד עכשיו בבית.

בנוסף, קיים גם החשש מפגיעה בסמכות ההורים ובערכיהם, לאור פערים בין השקפת העולם החינוכית של ההורים לבין השקפת העולם החינוכית של בית הספר. כמה פעמים שאלתם עצמכם 'איך יכול להיות שמרשים לילדים לכתוב בשגיאות ולא מתקנים להם דבר?', 'למה נותנים להם כל כך הרבה שיעורי בית?', או 'למה לא נותנים מספיק שיעורים?'. פערים גדולים מביאים לקונפליקטים, סמויים או גלויים, והורים נוטים אז להתערב באופן תוקפני בחיי בית הספר ולפגוע בסמכות המורים.

איך להתכונן נכון לכניסת ילדכם לבית הספר?

1. פתחו גישה חיובית כלפי בית הספר: חשבו על בית הספר כגורם עוזר ולא עוין, ועל הצוות כשותף ולא כאויב. היכרות מוקדמת עם המורה, פגישה אישית באווירה חיובית יכולה לסייע לפיתוח עמדה אוהדת.

2. שתפו את בית הספר בקשיים של הילד והמשפחה: כאשר ידועות בעיות העלולות להקשות על הסתגלות הילד לבית הספר או על מילוי חובותיו, עדיף ליידע מוקדם ככל האפשר את הצוות בבית הספר. אם, למשל המורה תדע על קשייו המוטוריים של הילד, היא תגלה הבנה להתנהגות מגושמת שלו בכיתה. בעקבות כך יהיה הילד פחות חרד להגיע לבית הספר ויצליח לקום טוב יותר בבוקר. או, למשל, שיתוף המורה במשבר משפחתי יסייע למורה להבין מדוע חלה נסיגה זמנית בתפקודו של הילד.

3. בעת הצורך, פנו לצוות בית הספר בצורה ישירה ומכבדת: פנו ישירות, לא דרך רכילות או דרך הילד, ופנו באופן פתוח ומכבד תוך הכרה בסמכות המורה. לתוקפנות ולהתערבות מוגזמת אין מקום.

4. הכי חשוב: סמכו על הילד! זכרו, שכניסתו לבית הספר היא הזדמנות לצמיחה אישית שלו. הוא סקרן, מחפש אתגר ורוצה 'להיות גדול'. גם כאשר נדמה לכם שהילד לא יצליח להתמודד עם משימות שונות, הוא יפתיע לטובה. יחס מגונן מידי עלול דווקא להחליש את הילד במקום לחזקו, כיוון שהמסר שהילד קולט בהגנת יתר הוא, שאכן המצב קשה והוא אינו מסוגל לפתור לעצמו את הבעיות.

5. הרגישו עצמכם הורים בעלי ערך וראויים: אם לילד יש קשיים לימודיים, או קשיי הסתגלות, זה לא חייב לפגוע בהערכה העצמית ההורית שלכם. אתם יכולים לומר לעצמכם, שהכניסה לבית הספר היא שלב מעבר, שגם אם הוא קשה, הוא זמני. היזכרו במצבי מעבר אחרים בחייכם, וגייסו לעזרתכם את הניסיון שרכשתם אז.

תמיד אמרתי לבתי בתחילת שנת הלימודים, שאני מאחלת לה שמחה והצלחה, בסדר הזה דווקא.
אותו דבר אני מאחלת לכלכם. אז שתהיה שנה שמחה ומוצלחת!