הפרעת קשב וריכוז אצל מתבגרים

איך לעזור להם ? 'טיפים' לעזרה עצמית

מיכל, תלמידת כיתה ט', היגיעה לאבחון בשל מחשבות אובדניות. בבירור ראשוני, פגשנו נערה כעוסה ומרדנית, נכשלת בבית-הספר ונמצאת בעימותים קשים עם הוריה. בהמשך, עלתה תמונה כואבת של נערה נבונה מאוד, שמאז כיתה א' עברה מסכת ארוכה ומתסכלת של כישלונות. כאבה במיוחד הכרתה, שלמרות שהיא מבינה את החומר, אינה מצליחה בלימודים. בכיתה ד' אובחנה כלקויית למידה, וחרף העזרה שקיבלה לא התקדמה משמעותית. רק עכשיו, כשהיא נואשת, אובחנה סוף-סוף הפרעת קשב וריכוז. עם האבחון חשה מיכל תחושת שחרור: משמעות האבחון מבחינתה היתה שינוי התפיסה הפנימית שלה את עצמה ככושלת, כלא-יוצלחית, כעצלנית וכחסרת מוטיבציה – דברים ששמעה כל שנות לימודיה. גם הסביבה החיצונית, ההורים והמורים, יכלו עתה לשנות את הגישה כלפיה. בטיפול עם מיכל עובדו החוויות הקשות שהיא סוחבת מילדותה: הדימוי העצמי של 'טיפשה' ו'בעייתית', וחוסר האמון ביכולתה להצליח. עתה הבינה, שפיתחה חוסר רצון להתאמץ בגלל כישלונותיה החוזרים, בשל קשייה האוביקטיביים, ולא בשל 'עצלנותה'. כמו כן הבינה, שמרדנותה התפתחה על רקע חוסר ההבנה שחוותה מהסביבה, ולא על רקע היותה 'רעה' או 'עקשנית'.

כמה סבל היה נמנע אילו אובחנה מיכל כבר בתחילת לימודיה ! כיום, רוב הילדים מאובחנים בשנות בית-הספר הראשונות. לכן, המתבגרים בעלי התסמונת של ADHD בדרך-כלל מתפקדים ככל נער ונערה בגילם, הודות לטיפול שקיבלו. המתבגרים המאובחנים מאוחר הם אלו שעוברים מסכת קשה, כמו זו המתוארת לעיל.

איך עוזרים ?

בעוד שבעבודה עם ילדים, הטיפול הסביבתי (עם הורים ומורים) הוא חלק מרכזי בטיפול, הרי שבעבודה עם מתבגרים, הטיפול הוא בעיקר עם המתבגר עצמו. הטיפול מתמקד סביב שני תכנים:
1. עבודה ישירה על הרחבת הידע וההבנה שלהם לגבי הפרעת קשב וריכוז: איזו עמדה פיתחו כלפי ההפרעה, איך הם מתמודדים איתה, האם הם מכירים את הדרך המיוחדת בה פועל מוחם ויודעים לזהות מכשולים ולעקוף אותם.
2. עיבוד הבעיות הנלוות להפרעה – הדימוי העצמי של 'עצלן', 'יכול אך לא רוצה', ו'חסר מוטיבציה', והתחושות הקשות של 'אף אחד לא מבין אותי' ו'לא איכפת לי יותר'.

באשר להורים, אנו מסייעים להם בהרחבת הידע וההבנה לגבי גיל ההתבגרות, השלב ההתפתחותי בו נמצא ילדם, ולגבי הפרעת קשב וריכוז, הקושי עמו מתמודד ילדם. עצם ההבנה ושינוי העמדות המוטעות של ההורים תורמת מאוד לקידום היחסים עם ילדיהם.

'טיפים' למתבגר לעזרה עצמית

לא לסמוך על הזיכרון – לרשום בצורה מסודרת כל משימה, שיעור בית או רעיון לימודי.
לעשות תזכורות לדברים שצריך לעשות – בפתקים, יומן, טבלאות עם סדר יום, סימון משימות בצבעים שונים, ועוד.
לעבוד עם שעון מעורר או אמצעי אחר שיקצוב לכם זמן, הן בכיתה והן עם שיעורי בית. השעון יזכיר לכם לשוב למשימה כשאתם נוטים להתנתק.
נסו לרשום בשיעורים, גם אם נראה לכם שהחומר מובן. הרישום עוזר להתמקד.
אם קשה לכם לרשום, נסו להשתמש במכשיר הקלטה.
כשאתם לומדים למבחן, חלקו את החומר לקטעים קצרים, ולאחר כל חלק עשו הפסקה, ותגמלו את עצמכם.
בזמן כעס, תסכול והצפה – ארגנו לעצמכם 'פסק זמן': התנתקו מהגירויים, נוחו, צאו לאוויר , צאו מהסיטואציה. אחר תוכלו לשוב בכוחות רעננים.