השונה והמיוחד בתפקיד השכיח ביותר בעולם
אם נחשוב על מכלול התפקידים הרבים שיש בעולם נמצא שתפקיד ה"הורה" הוא יחיד ומיוחד, ואין כמותו. בואו נבחן מהם האיפיונים של התפקיד הזה, שעושים אותו כל כך שונה מכל תפקיד אחר.
בעוד שאימהות בטבע מסיימות את תפקידן הביולוגי כאשר הצאצאים מגיעים ליכולת לשרוד בעצמם, הרי שלתפקיד ההורה האנושי אין נקודת סיום. בניגוד להורות בטבע, ההורות האנושית אינה רק ביולוגית, אלא מורכבת גם מהיבטים ריגשיים, פסיכולוגיים, חברתיים וכלכליים.
תפקיד ה"הורה" הוא קודם כל תפקיד טוטאלי. אנו "הכל" בשביל ילדינו בילדותם המוקדמת: המזינים, המגינים, האחראים על הלמידה הרגשית, המעצבים את החשיבה, האחראים על החיבור שלהם לחברה ולתרבות. אנו המתווכים בין ילדינו לבין העולם, "מתרגמים" להם את העולם מצד אחד, ומפרשים להם את עצמם בתוך העולם הזה מצד שני. זאת, על-מנת שבבוא הזמן הם יוכלו להתנהל בעצמם במציאות החיים.
תפקיד ה"הורה" הוא כוללני. אין היבט בחיי הילד שאינו נכלל בהגדרת התפקיד שלנו. אין לנו "פטור" מכלום. התפקיד, לכן, שוחק ומתיש מאוד, זהו תפקיד שאיננו יכולים לקחת חופשה ממנו, וגם כשאנו ב"חופשה" בלי הילדים אנו הורים בתפקיד.
בשונה מתפקידים אחרים, מן התפקיד הזה אין יציאה ואין חרטה: משנכנסנו אליו, אין דרך חזרה! מן התפקיד הזה לא נפוטר ולא נתפטר. זאת, על אף שהכניסה לתפקיד, בניגוד לתפקידים אחרים, היא בבחינת "מפעל הפיס": אין לנו מושג איזה מין ילד יוולד לנו, איזה מזג יהיה לו ואיך הוא יתמודד. היש בנמצא עוד תפקיד אליו נכנסים "על עיוור", בלי לדעת לקראת מה הולכים ?
בנוסף, זהו תפקיד תובעני מאין כמוהו: הורים נדרשים לתת בלי חשבון, בלי תמורה, ובודאי לא תמורה מיידית. הקבלה שלנו היא בעצם הנתינה : כמה פעמים עשינו עולם ומלואו בשביל ילדנו וקיבלנו בתמורה חצי חיוך קטנטן, שהספיק כדי לתדלק את המוטיבציה שלנו לתת עוד ? ולא תמיד קל לתת: כשאני עצמנו שרויים במצוקה ובטרדות, כשאנו לחוצים ובעצמנו זקוקים להתייחסות ולהרגעה – קשה מאוד לתת !
כלכלית, זו, כמובן, עסקה מפוקפקת, העולה לנו הרבה, הרבה משאבים…
זהו תפקיד אחראי עד מאוד, ולכן אנו נוטים בקלות רבה מידי לייחס לעצמנו כל מצוקה: זה בגלל שאני אמא לא מספיק טובה, זה בגלל שאני עסוקה מידי, זה בגלל שאני רחוק מדי, קפדן מדי, ותרן מדי… מוכר ? הדימוי העצמי שלנו בסכנה, ומכאן קצרה הדרך לפניקה: שמא טעינו? שמא גרמנו נזק בלתי הפיך?
ועוד: "הורות" היא תפקיד שנכנסים אליו ללא שום הכנה: תינוק, מה לעשות, לא מגיע לעולם עם חוברת "הוראות הפעלה". כדי ללמוד להיות הורים טובים, צריכים לעבור דרך מיתוסים ואידיאולוגיות שונות, לעתים מנוגדות ומבלבלות, ולבסוף לברור את שנראה לנו הכי מתאים.
לתפקיד ההורות אין גם בנמצא שום קריטריונים אוביקטיביים להצלחה: שלא כבתפקידים אחרים, כמו, למשל, רופא או נהג אוטובוס. איך נדע אם אנו עושים עבודה טובה – לפי הישגי הילד ? לפי כמה הוא שמח ? לפי כמה הוא אוהב אותנו ? אנו לעולם איננו אוביקטיבים, כי הילד תמיד נחשב חלק מאיתנו, הארכה שלנו, מראה שלנו.
בנוסף לכל זאת, תפקיד ה"הורה" הינו תפקיד דינמי, הדורש מאיתנו להשתנות כל הזמן: אנו צריכים המון כלי עבודה שונים והמון גמישות לאורך כל מעגל החיים – גם כי כל אחד מילדינו הוא שונה ומיוחד, וגם כי ילדינו גדלים, מתפתחים ומשתנים כל הזמן. אפילו בתוך אותו היום, אנו פוגשים כל הזמן פן קצת שונה של ילדנו, לפי כמה הוא רענן ונמרץ או עייף ורעב, שמח ומשתף פעולה, או חושש ונסוג.
תפקיד ההורה הוא תפקיד חיים. מתגמל ומעשיר עד מאוד, ואין הורה שלא רוצה להצליח בו. אבל מה הפלא שלפעמים קשה לנו קצת בתפקיד הזה ?