מחשבות והתנהגויות שעלולים להשאיר אותנו לא באמת פנויים לקשר
אנו רואים את עצמנו בעיני רוחנו בקשר זוגי אוהב ואמיתי, אך משום מה, איננו מצליחים למצוא אותו. גם כשאנחנו "בתוך קשר" זה לא זה. מדוע זה קורה לנו?
זה בא מהראש: אנו מאמצים לעצמנו מחשבות והתנהגויות שעלולים להשאיר אותנו לא באמת פנויים לקשר. אנו מוצאים את עצמנו תקועים מול מחסומים מדומים, לא אמיתיים, שאנחנו בנינו לעצמנו.
במה דברים אמורים?
מחסום אחד הוא האמונה , שכרגע יש יותר מידי מכשולים בחיינו, ופשוט "כעת לא הזמן" להקדיש לקשר זוגי. יש הרבה לעשות "קודם": קודם אסיים לימודים, קודם אתבסס בעבודה, קודם אצבור קצת כסף, קודם הילדים יגדלו קצת, קודם צריך לטפל בהורי המזדקנים. לכן, אני שם את חיי בהמתנה, עד ש… ובכן, האמת היא, שאפשר גם לחתור ליעדים בחיים וגם לחיות בעת ובעונה אחת. אפשר גם לטפל במצבים אובייקטיביים, כמו גידול ילדים, טיפול בהורה חולה, או עמידה ביעדי קריירה, וגם למצוא זמן לקשר. שמעתם על אנשים שהתאהבו בעיצומן של מלחמות, אסונות טבע, או חיי עבודה יומיומיים? בזמן הפינוי של גוש קטיף קראתי על רומן שנרקם בין בחורה מפונה לבין החייל שפינה אותה. הם בכו יחד, אבל השאירו גם קצת זמן לשיחה.
מחסום דומה לזה היא המחשבה, שקשר ידלדל את האנרגיות שלנו, ולא יישאר מספיק לכל מיני דברים חשובים אחרים. האמת היא, שקשר גרוע בהחלט ידלדל אנרגיות, אבל קשר טוב עשוי דווקא להזרים אנרגיה. מאוד יכול להיות, שאם אתם משתמשים במכשולים כדי להימנע ממחויבות אמיתית, אינכם באמת מעוניינים בקשר.
מצב אחר הוא האמונה, שבעצם יש לכם כבר "מישהו". נכון שהוא רחוק, או נשוי, או יש לו כל מיני מחויבויות אחרות כרגע ואינו זמין ביומיום, אבל הקשר איתו נפלא, וכל קשר אחר יחוויר לעומתו. זוהי "אהבת רפאים" (שבמקרה הטוב ביותר אני אוהבת להגדירה כ"אהבת פירורים"). כל מי שאינו נמצא איתכם באמת, פיסית ורגשית, מי שאינו עמכם בשבתות, בחגים, בימי הולדת, או כשאתם לא מרגישים טוב, אינו באמת בן זוג. נעים אולי לדבר על "אנחנו", אבל אין "אנחנו". ה"אנחנו" המדומה חוסם אותנו מלהיות פנויים לקשר אמיתי.
מחסום אחר הוא, לצאת בקביעות עם אנשים שאינכם ממש אוהבים. סתם כזה. ולברוח מהר ממי שכן מוצא חן. מה עומד מאחורי זה? כנראה, המחשבה והחשש שקשר טוב וודאי יגמר, ולכן אם יגמר קשר סתמי, זה לא יהיה אסון גדול. כשאני איני מוצא בקשר שום פוטנציאל (ואת זאת אנו יודעים כבר משלב מאוד מוקדם ביחסים), אין גם כל כאב כשזה נגמר. כך אנו מגנים על עצמנו מפני כאב, אך משלמים מחיר יקר של בדידות ועגמומיות. המנגנון ההגנתי הזה הופך אותנו לבלתי פנויים באמת לקשר.
מחסום אחר הוא, לייחס חשיבות מוגזמת לפרט מסוים בהופעה החיצונית. להינעל על פנטזיה מסוימת, גברית או נשית, ולא לסטות ממנה מתוך שכנוע עצמי ש"אם אין את זה, אני ממש לא יכול…". כמו שיער בלונדיני לגבי גבר ו" יש לו קרחת" וכמה רבים מאיתנו עושים את זה! אין רע במשיכה לטיפוס מסוים, אך הקושי מתחיל כשאנו יוצרים זיקה בין תכונות גופניות לתכונות אישיות, ופוסלים אנשים בגלל היעדר תכונות גופניות כלשהן. להינעל על מראה חיצוני מסוים פירושו לוותר על קשר מציאותי. מי שמקובע על סממן חיצוני כתנאי לאהבה, כדאי שישקול את האפשרות שאינו באמת מעוניין בקשר.
עוד מחסום מחשבתי הוא להיכנע לשגרה וללוח זמנים שהתרגלתם אליו. אנו עובדים, מותשים בסוף היום, יש לנו ילדים שזקוקים לנו, ומטלות לעשות, וקשה לגייס את המאמץ או העניין להתנער מהשגרה או להוסיף משהו חדש ללו"ז הקבוע שלנו. אלא, שזה בדיוק מה שנדרש לעשות! אנו חייבים לעשות משהו שונה מכפי שעשינו עד כה, ולזוז ממתחם הנוחות שלנו. אם אתם שבויים בידי השגרה שלכם ולא מוצאים דרך לשנותה כדי לחיות את החיים במלואם ואולי לפגוש מישהו חדש, אולי אינכם באמת רוצים קשר.
אני מזמינה אתכם לבחון את המצבים המחסומיים שנמנו, ולראות, היש אלו מהם שנכונים לכם.