בימים טרופים אלה של איום נגיף הקורונה שוררת הרבה אי וודאות.
העולם נסגר פתאום,
השגרה משתנה,
הרבה ממה שמנחם אותנו בימים כתיקונם לא אפשרי כעת – פגישות עם חברים, בילוי, סרטים והצגות, מסעדות, ביקור
במספרה…
במקום לחייך לאנשים במאור פנים אנחנו פתאום רואים בהם אויב שמסכן אותנו…
פתאום אומרים לנו שישנו איזה משהו קטנטן שיכול לתקוף אותנו ולגרום לנו למות.
חיברו לנו את הקורונה עם פחד מות.
אי הוודאות מבלבלת אותנו, מערפלת לנו את הדרך ומנתבת אותנו להיאחז בפרשנויות. פרשנויות מרחיקות אותנו מהעובדות ומביאות אותנו לטפל במציאות הלא וודאית בה אנו מצויים באחת משתי דרכים. דרך אחת היא לאסוף לנו הרבה פיסות מידע שירגיעו אותנו כדי שנשלים את החסר לנו ונקבל תחושת שליטה על מה ניתן לעשות. התוצאה היא שאנו מלחיצים את עצמנו תוך שאנו חושפים עצמנו להרבה סיפורים ושמועות, השערות ותחזיות, ואנו חווים תחושת איום הולכת וגוברת ואיתה תחושה קשה של חוסר אונים. הדרך השניה בה חלקנו מנסים להתמודד עם אי הוודאות היא הפוכה : אנו מחליטים להשאיר את אי הוודאות על כנה ולהתמסר לה, כלומר, לומר לעצמנו שכל עוד יש אי וודאות כלום לא בטוח, אז בואו נתעלם בינתיים., מה שיקרה יקרה רק בעתיד, וכרגע ננהג כרגיל, אדישים לסכנה שעדיין איננה כאן , ושאננים. שתי הדרכים הן תגובות נורמליות לחרדה, שנועדו להגן עלינו בפני מצב מעורפל, אך הן אינן עוזרות לנו להתמודד באמת: החרדתיים יתישו עצמם מרוב חרדות, והאדישים יתעלמו ממה שצריך וניתן לעשות.
אם כן, מה נוכל לעשות כדי להביא את עצמנו למקום מאוזן ושקול?
הנה כמה דברים:
1. נקבל בהבנה ובהוקרה את העובדה שקיימים בנו חרדות ופחדים. הפחד בבסיסו אינו דבר שלילי, יש בו תועלת, הוא עוזר לנו לתפקד, להיערך, למלא אחר הוראות משרד הבריאות. החשוב הוא, שהפחד יעזור, ולא ישתק, חשוב שלא ננהל את חיינו תוך סבל נורא מתסריטי אימה, אבל נקבל בברכה מידה סבירה של פחד, שיעזור לנו להתכונן.
2. להתמקד במה שאנו כן יכולים לעשות, במה שכן יש לנו שליטה. לא לשאול מה אי אפשר כרגע, אלא מה אני יכול לעשות למרות המצב – וכל אחד ימצא שפע של דברים כאלה סביבו, כל אחד כנטיות לבו.
3. נשאל את עצמנו מה נותן לנו תחושת יכולת, שמחה, ביטוי עצמי ותפקוד, מה אני גאה לעשות בתוך המצב העכשווי? האם ניתנה לנו כעת הזדמנות להיות שפע של זמן עם ילדינו? האם עתה נוכל לארגן סופסוף את הניירת המבולבלת שהצטברה לה? האם כיף לי לקרוא ספרים ולהיות יותר עם עצמי בלי שאני "חייב- צריך-מוכרח" למלא חובותיי לאחרים?
4. נפתח חוסן מנטלי: אם אני פוחד להיות חולה, אשאל את עצמי בן כמה אני ? האם אני בקבוצת סיכון ? אם אכן כך, אקח אחריות ואחליט להישאר בבית. בכל מקרה, נוכל להיזכר במצבים בהם היינו חולים בעבר והרגשנו רע, אבל עם זאת נזכור גם איך זה עבר לאט-לאט, ויצאנו מזה. כך נתיידד עם דימויים של מצבים דומים שהיו לנו בעבר ונתכונן אליהם, מנטלית, אם זה יקרה שוב.
5. נתחום את הפחד והחרדות על ידי כך שנארגן לעצמנו חוויות של הפוגה, פעילויות שעושות לנו טוב, מרגיעות ומשפרות את מצב הרוח : בישול? יציאות לטבע? קריאה? למידה של משהו חדש? כל אחד כפי שמכיר את עצמו.
6. הקשיבו להנחיות והיו פעילים. פעלו על פי ההוראות והכניסו את עצמכם למשטר של "לעשות את הנכון ולעשות את זה נכון" – לשטוף ידיים, להימנע מכל מה שהתבקשנו להימנע ממנו, להיות פעילים בשגרה שלנו אם זה בעבודה, בבית, בהתנהלות עם הילדים, בדאגה והתעניינות בזולת, או קיום מיני-ארועים משמחים בסיכון נמוך בתוך הבית.